סערה בכוס מים
הכל התחיל כי שכחתי את הכוס בחוץ – בלילה. השארתי אותה על אדן החלון והיא הייתה מלאה במים עד חציה. היו לנו אורחים בשבת והגינה עכשיו פורחת כל-כך –ואני לקחתי אותם לסיבוב כדי להראות הכל.
בדרך השארתי את הכוס ושכחתי אותה וזו הייתה טעות גדולה!
האורחים עזבו ובן זוגי התלונן על כאב ראש. תמיד כואב לו הראש לפני שינויים במזג אוויר. אבל משום מה זה לא הדליק לי נורה אדומה ולא הזכיר לי – ששכחתי את הכוס, שם בחוץ. אבל הוא, הלך לנוח ואני אחרי שכולם הלכו - אספתי את הכלים למדיח לבדי.
רק בבוקר, כשיצאתי שוב החוצה והכל כבר נראה אחרת, נזכרתי בכוס ומצאתי אותה. בתוכה שחה את פרפוריו האחרונים – פרפר יפיפה, ענק, לא מוכר.
והשמיים כבר היו שחורים. הבטתי בהם והבטתי בפרפר – וחשבתי: "מאוחר מידי, את הנעשה אין להשיב".
בן זוגי התעורר, קם והביט החוצה. ראה אותי בוהה שם על המדרגות והתמתח: "או עכשיו אני מבין למה הרגשתי כך", ואני סובבתי אליו את מבט עיני באיטיות עצובה ואמרתי: "תראה, כל זה בגללי! כי שכחתי את הכוס בחוץ! וכי בא פרפר שריפרף מעליה ורצה לשתות ממנה! והוא עשה בה סערה וטבע!". בעיניים דומעות נשמתי עמוק והמשכתי: "הגלים של הרפרוף עם הגלים שבכוס גדלו וגדלו ומהם נוצרה הסערה הזו – היא הולכת להיות נוראה כל-כך!" .... "והכל בגללי!". הרמתי את הפרפר מן הכוס ופרסתי את כנפיו הגדולות: "תראה כמה יפה הוא, ראית פעם פרפר כזה אצלנו?". בן זוגי התקרב אלי והביט בפרפר שבידי.
בתחילת דרכו עוד היה לו מבט משועשע ומלעג: "כן, כל מה שקורה בעולם הוא רק בגללך!". אבל מצעד לצעד הוא התחיל להבין ונהיה אדום יותר ויותר, "איך יכולת? איך העזת? חסרת אחריות שכמותך!". הוא האדים והתנפח כל-כך מרוב כעס וכשזה התרחש לי אל מול עיני הבטתי בו בפליאה וחשבתי: "או אלוהים, הוא תכף מתפוצץ!".
הוא הושיט את היד לכיוון הפרפר וכמעט תפס בו וקרע אותו מידי. אבל לא, איזה מזל, ממש רגע לפני, בחום ידי, הצלחתי לשכנע את הפרפר להיפרד ממני – ולעוף. בשארית כוחותיו הוא פרס את כנפיו ועלה מעלה - מעלה. וראה זה פלא, ככל שעלה, במקום לקטון אל מול עינינו – הוא גדל וגדל – ועמו השמיים הלכו וגעשו וברקים קטנים החלו לצוץ בהם. סביבנו החלה להיווצר מערבולת עדינה, שהלכה והתעבתה סביב הפרפר שהמשיך לעלות ולגדול.
אז שמתי לב שגם הרגליים שלי כבר לא נוגעות באדמה. הפרפר משך אותי אחריו ויחד נשאבנו אל – עין הסערה, מסתחררים עמה סחור-סחור, עולים-עולים וסביבנו העולם גועש וסוער, בסערה כזו שלא נראתה מעולם.